מקור החיוב המשפטי שדן בחובת מזונות ההורים כלפי ילדיהם הינו מתוקף ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט – 1959 ( להלן: "חוק המזונות") .
במידה ומדובר באב יהודי יחול סעיף 3(א) לחוק המזונות המחיל על החייב בתשלום מזונות את הדין האישי ולפיכך ייכנס לתוקפו המשפט העברי.
חשוב לציין, כי על פי המשפט העברי חובת ההורים לספק לילדיהם את צורכיהם ההכרחיים חלה באופן אבסולוטי על האב (עד לגיל 15), וכי ניתן לפנות אל האם מתוקף דיני צדקה הכלליים רק בהתייחס לצרכים שמעבר להם.
האומדן לקביעת גובה המזונות:
ישנם שלושה פרמטרים מרכזיים לפיהן קובע בית המשפט את גובה מזונות ילדים:
1.
צרכי הילד:
1.1.
צרכים הכרחיים (צרכים בסיסיים)
1.2.
צרכים שאינם הכרחיים (כגון, בילויים, חוגים וכיו"ב).
2.
גובה הכנסתו של האב ויכולתו הכלכלית.
3.
גובה הכנסתה של האם ויכולתה הכלכלית.
הנתונים הללו הינם כלי המשחק העיקריים שיש בידי השופט בשערוך דמי מזונות, לכל פרמטר יש תפקיד משמעותי והשאלות המכריעות הן מה המשקל שניתן לכל פרמטר ומה היחסים ביניהם.
מעגלי הצרכים:
בעניין מידת היקף חובת מזונות ילדים שמוטלת על כל אחד מההורים ניתן לחלקה לשני מעגלים:
מעגל ראשון – על האב מוטלת חובה אבסולוטית לספק את צרכיהם הכרחיים של ילדיו כפי צרכן. ההוצאות שנכנסות לגדר צרכים הכרחיים הנם מזון, ביגוד והנעלה, חלק יחסי ממדור והוצאות המדור וחלק מהוצאות החינוך.
על פי הפסיקה הנוהגת כיום גובה דמי מזונות מינימאליים לילד הנם בסך 1,250 ₪ ( הדבר תלוי במספר הילדים) .
מעגל שני – מעבר לצרכים ההכרחיים חלים דיני צדקה המושתים על שני ההורים בהתאם למצבם הכלכלי. בגדר הוצאות שהנם מעבר לצרכים ההכרחיים, ניתן למנות, חוגים, תרבות ובילוי, תנועות נוער, חופשות וכיו"ב.
קביעת גובה דמי מזונות מתוקף דיני הצדקה שונים ממקרה למקרה ותלויים בהכנסות ההורים ורמת החיים אליה הורגלו הילדים.
חובת מזונות ילדים של האב כלפי ילדו יוצרת חובה עצמאית והיא איננה תלויה במצבו המשפחתי, דהיינו האם הוא רווק, נשוי או מעולם לא הכיר את ילדו, עצם העובדה כי לפנינו אבי הילד קיימת חובה אבסולוטית לספק את מזונותיו למעט מקרים חריגים.
