הסכם חיים משותפים מאפשר לבני זוג ידועים בציבור לקבוע את ההסדרים הרכושיים ביניהם, מדובר בהסכם שמונע בעיות רבות בעתיד ומגן על הצדדים בעת פרידה תוך שבאפשרותם ליצור הפרדה רכושית מלאה או לחילופין שיתוף בנכס ספציפי וכן ליצור מנגנונים שיגדירו את התנהלותם הכלכלית.
כך למשל - ניתן לקבוע מנגנון לפיו רכוש ייחשב כמשותף אם התקיימו אחד מהתנאים הבאים- תנאי ראשון - הרכוש יירשם על שני הצדדים ( במידה ומדובר לדוגמא בדירה וברכב), תנאי שני- רכוש שנקנה באמצעות כספים שיצאו מחשבונם המשותף, תנאי שלישי – הסכם בכתב בין הצדדים לפיו יוגדר כי רכוש מסוים הינו משותף.
כל רכוש אחר שאיננו נכנס לגדר התנאים הנ"ל יישאר בבעלותו הפרטית של כל צד.
כמו- כן ניתן בהסכם חיים משותפים להסדיר סוגיות נוספות, כגון מזונות למי מהצדדים, כיצד יתנהל החשבון המשותף ( כמה כסף יפקיד כל אחד מהם לחשבון ) , אופן הפירוד בין הצדדים, מועד עזיבת אחד הצדדים את בית המגורים במידה ומדובר בדירה ששייכת למי מבני הזוג ועוד כהנה וכהנה סוגיות.
ישנם מקרים רבים לפיהם אחד מבני הזוג עובר להתגורר בדירת בן או בת הזוג ונוצר חשש אמיתי שמא ייחשב הדבר ככוונה להקנות לבן הזוג השני זכויות כלשהן בדירה, לפיכך, יהיה צורך להתייחס לכך בהסכם ולהבהיר מפורשות כי אין בצעד זה להקנות לצד השני זכויות כלשהן, וכי אין בכוונתו לשתף את הצד השני בדירה והנו במעמד בר רשות בלבד, כך שלאחר הודעה מוקדמת מצד בן או בת הזוג יהא על הצד השני לעזוב את הדירה.
הסכם חיים משותפים, איננו דורש אישור של ערכאה כלשהי והוא תקף מכוח דיני החוזים ואולם מומלץ שבית המשפט לענייני משפחה יאשר את ההסכם וייתן לו תוקף של פסק דין.
חשוב מאוד להיוועץ בעו"ד שעוסק בתחום דיני משפחה שכן מדובר בסוגיות הרות גורל שיש להן השלכות על עתידכם, מומלץ בנוסף להסכם לערוך צוואה שתבטיח כיצד הרכוש יחולק במידה ואחד מבני הזוג הלך לעולמו.
מאמרים נוספים:
