משמורת \ הסדרי ראיה

כלל מנחה בכל סכסוך גירושין - לה פריד את הילדים מהסכסוך ולהימנע משימוש בהם על מנת לנסות ולהשיג הישגים ולצאת כשידכם כביכול על ה עליונה בשעה שבכל אותם מקרים המפסידים העיקריים הם הילדים שלכם!

אין ספק שפירוק התא המשפחתי דורש מההורים לקבל הכרעות לא קלות הנוגעות לילדיהם, כאשר ההכרעה המרכזית הנה זהות ההורה המשמורן וקביעת הסדרי ראיה.

במידה וההורים הגיעו להסכמות ביניהם בעניין משמורת הילד ובעניין הסדרי ראיה אזי נדרש אישור של בית המשפט שבוחן זאת על פי עקרון העל של טובת הילד, במיד ה ובית המשפט סבור כי טובת הילד עלולה להיפגע בעקבות ההסדר, הוא עלול שלא לאשר את ההסכמות ו/או לחילופין לקבוע תנאים אחרים.

במידה וההורים לא מגיע ים להסכמות הסדרי ראיה ו\או משמורת, זהות ההורה המשמורן  נתונה לשיקול דעתו של בית המ שפט שנעזר בחוות דעת מקצועיות של עובדת סוציאלית ובמידת הצורך בחינת מסוגל ו ת הורית שנערכת ע"י מכונים חיצוניים. כמו כן במי דה והילד מסוגל להביע את רצונו, באפשרות בית המשפט לזמנו ולהתרשם באופן ישיר ממצבו של הילד תוך ניסיון לבדוק מה רצונו האמיתי.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמקרים רבים נקבע כי הילדים יהיו בחזקת אמם, זאת בין היתר לאור חזקת הגיל הרך לפיה כל עוד הילד הינו מתחת לגיל שש קיימת עדיפות שהקטין יהא במשמורת האם, זאת בכפוף לכך שאין עובדות אחרות המצביעות על חוסר מסוגל ו ת הורית. כמו כן, נהוג שלא להפריד בין אחים\יות ולכן ברוב המקרים הילדים נגררים  אחרי האח הקטן  שנשאר עם האם. האב במיקרה הנ"ל יזכה להסכם הסדרי ראיה של הילדים.

יחד עם זאת, בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מקרים בהם ניתנים פסקי דין לפיהם נקבע כי האב הינו המשמורן העיקרי, חשוב לדעת שעיקרון העל בקביעת זהות ההורה המשמורן הינו  טובת הילד , עקרון הגובר על פני טובת ההורים או רצון ההורים .

לאחרונה חלות תמורות ושינויים בחברה הישראלית, בין היתרבשל העובדה שהאב נוטל חלק מרכזייותר מבעבר בחיי הילד, שינוי זה הוביל למצב בו בתנאים המתאימים נקבעת משמורת משותפת בין ההורים. כמו כן ועדת שניט שהוקמה בשנת 2005  פרסמה את ממצאי מסקנותיה והומלץ לבטל את חזקת הגיל הרך ולקבועאת זהות ההורה המשמורן באמצעות בחינת טובת הילד.

חשוב לציין שילד עד גיל 18 מוגדר מבחינה משפטית כקטין, כאשר הוריו הנם האפוטרופוסים הטבעיים שלו ועליהם לדאוג לכל מחסורו ובכלל זה לכלכלתו, חינוכו, בריאותו וכיו"ב. כל אחד מההורים הינו במעמד שווה בכל הנוגע לקביעת החלטות מהותיות הקשורות לילד, והעובדה שהילד בחזקת מי מההורים איננה גורעת ממעמדו של ההורה  השני כאפוטרופוס על ילדו.